איוב מביע ביטחון מוחלט בצדקתו, ומצהיר כיצד ינהג בכתב האישום שיוגש נגדו או באדם שיסכים לשמוע את טענותיו. הוא פותח בלשון שבועה במילים אִם־לֹא [מצודת ציון], ומכריז כי יישא אותם בגאווה.
הפרשנים נחלקו למי או למה מתכוון איוב במילים אֶשָּׂאֶנּוּ ו־אֶעֶנְדֶנּוּ. גישה אחת מסבירה שהכוונה היא לספר ולכתב האישום שייכתב נגדו. מרוב ביטחון בחפותו, איוב מצהיר שיישא את הספר על כתפו, יקשור אותו וישים אותו על ראשו ככתר של כבוד [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת שהכוונה אינה לספר עצמו, אלא לאדם – לבעל הדין או לאיש שיסכים להקשיב לו. לפי פירוש זה, איוב יישא את אותו אדם על כתפו מתוך הוקרה על כך שסבל את אריכות דבריו, והוא לא יהווה עבורו משא כבד. יתרה מכך, הוא יתפאר באותו אדם ויחבב אותו עד כדי כך שיקשור אותו על ראשו כעטרה [מצודת דוד, אלשיך, ביאור שטיינזלץ].
את המילה אֶעֶנְדֶנּוּ מבארים הפרשנים מלשון קשירה, עניבה או שימה [מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא]. מטרת פעולת הענידה היא עֲטָרוֹת לִי – הפיכת הדבר או האדם לכתר על ראשו, כאות לכבוד רב ולגאווה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].