איוב, פרק ל״א, פסוק ל״ג

איוב מצהיר על ישרותו ומוכן להישבע כי מעולם לא ניסה להעלים את חטאיו או להתחמק מאחריות למעשיו, בניגוד לטבע האנושי המצוי.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי כְאָדָ֣ם מתייחס לדרך השגורה של בני האדם, אשר נוטים לחטוא בסתר, להכחיש את אשמתם ולכסות את פשעיהם מעיני הבריות מתוך מחשבה שאיש אינו רואה אותם. מנגד, פרשנים אחרים מציעים כי המילה רומזת לאדם הראשון. כשם שאדם הראשון חטא, התחבא מפני ה' ובמקום להודות באשמתו בחר להטיל את האחריות על האישה, כך איוב מצהיר שהוא לא נהג בדרך של התחמקות והתנערות מאחריות [תקות אנוש, אלשיך].

יש המבחינים בין סוגי החטאים המוזכרים בפסוק. בעוד שפְּשָׁעָ֑י מבטאים מרד גלוי שאותו האדם נדרש לכסות באופן אקטיבי, הרי שעֲוֺנִֽי מתייחס למחשבה מעוותת ופנימית, שאותה האדם מנסה להטמין עמוק פנימה כדי שלא תפרוץ ותיראה כלפי חוץ [מלבי"ם].

באשר למילה בְּחֻבִּ֣י, ההסבר המקובל ביותר הוא שמדובר במקום סתר ומחבוא [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, רמב"ן, מצודת ציון, שטיינזלץ], או בחיק האדם, המשמש כמקום טבעי להסתרת דברים [תקות אנוש]. גישה רוחנית יותר מפרשת את המילה כרמז לגוף החומרי, שבו האדם חושב בטעות שיוכל להחביא את מעשיו מפני ההשגחה הרוחנית של ה' [אלשיך]. פירושים נוספים מציעים כי המילה נגזרת מלשון חיבה ואהבה, או לחלופין מלשון תאווה [חומת אנך].

הצהרה זו של איוב נועדה להדגיש את ביטחונו הפנימי. הוא מבהיר כי הוא מעולם לא נזקק להסתיר את חטאיו מתוך פחד מהמון העם, מחשש לבוז מצד משפחות נכבדות או מאימת הבושה הפומבית, שכן הוא לא ירא מאיש [מלבי"ם, אלשיך].