איוב טוען כי הייסורים הקשים שבאו עליו אינם תואמים את מעשיו, אלא ראויים לאנשים רשעים. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל היא שהאסון והשבר ראויים לבוא מאת ה' על אדם שעושה עוול, ולא על איש צדיק כמותו.
ביחס למילה וְנֵכֶר, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש נ.כ.ר, ומשמעותה אסון זר, משונה ובלתי רגיל, רעה כזו שבני אדם אינם מורגלים בה, והיא זו שראויה לפֹעֲלֵי אָוֶן [אבן עזרא, רלב"ג, מצודת דוד]. פירוש קרוב נוסף קושר את המילה לניכור, כלומר שראוי שה' יתנכר לעושי הרשעה [ביאור שטיינזלץ].
גישה אחרת מציגה את הדברים באור מחמיר אף יותר ביחס לעוצמת הפגיעה: האסון שחווה איוב הוא כה חריג, עד שהוא ייחשב לדבר זר ומשונה אפילו אם היה מתרחש לפֹעֲלֵי אָוֶן, שכן אפילו אצל רשעים אין זה ראוי שבנים יומתו בעוון אבותיהם, וקל וחומר שאסון כזה אינו ראוי לאיוב [מלבי"ם].
לעומת הפירושים העוסקים בשכר ועונש גלויים, ישנה גישה המפרשת את הפסוק במישור הפנימי והמוסרי, בהמשך להצהרתו של איוב בפסוק הקודם על כך שנמנע מלהסתכל בנשים. לפי גישה זו, העַוָּל שעליו מדבר הפסוק הוא היצר הרע עצמו, אשר נמשך אחר הרהורי חטא. המילה וְנֵכֶר מתייחסת לטעות של עושי הרשעה: אם הם יראו את איוב מתבונן בנערה, הם יתנכרו ויטעו לחשוב שכוונתו רעה, ומתוך כך ילמדו בעצמם להתבונן מתוך כוונה טמאה [אלשיך].