יצא לכם פעם לשמוע על אדם שהשם שלו רומז בדיוק על מה שהוא עומד לעשות? הסיפור של שמשון ממשיך להסתבך. הכתוב פותח במילים וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, כדי ללמד אותנו שמעשה לא טוב אחד גורר אחריו עוד מעשה לא טוב. שמשון מתאהב באישה פלשתית שגרה בנחל שורק. התורה מדגישה וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. בדרך כלל בתנ"ך כותבים את המילים האלה כדי לתאר אנשים צדיקים מאוד, אבל כאן זה נכתב דווקא כדי להראות עד כמה היא הייתה רשעה באופן מיוחד.
השם דלילה ממש לא נבחר במקרה. הוא מגיע מהמילה לדלדל, כלומר להחליש ולרוקן. היא זו שרוקנה את שמשון מהכוח הגדול שלו. שמשון עצמו חשב על המשמעות של השם שלה, אבל הוא טעה לגמרי: הוא היה בטוח שהשם רומז לכך שבעזרתה הפלשתים ייחלשו, והוא לא תיאר לעצמו שהיא זו שתחליש אותו. מנהיגי הפלשתים רצו מאוד לנצח את שמשון. הם חששו שאם הם יבקשו מדלילה לפגוע בו בעצמה, היא אולי לא תסכים. לכן, הם רק ביקשו ממנה לפתות אותו ולגלות להם מהו הסוד לכוח העצום שלו, כדי שהם יוכלו להחליש אותו בעצמם. כדי לשכנע אותה לבגוד בשמשון, כל אחד מהמנהיגים הבטיח לתת לה סכום עצום של אלף ומאה מטבעות כסף.