תארו לעצמכם שאתם צריכים להעביר סוד חשוב בלי שאף אחד יחשוד בכם, מה הייתם עושים? אהוד בן גרא פעל בחוכמה רבה. אחרי שהוא נתן למלך עגלון את המתנה, הוא התחיל לחזור הביתה יחד עם האנשים שלו. אבל אז, וְהוּא שָׁב, כלומר הוא חזר אל המלך לגמרי לבדו. למה? אהוד רצה שהמלך יחשוב שהוא פשוט נזכר פתאום במשהו חשוב שהוא שכח להגיד. חוץ מזה, כשהוא לבד, יהיה לו קל יותר לברוח לאחר מכן. הוא חזר מהמקום שנקרא מִן הַפְּסִילִים, שזה בעצם מחצבה שבה חותכים ומחליקים אבנים, שנמצאת אֲשֶׁר אֶת הַגִּלְגָּל, קרוב לאזור שנקרא גלגל.
כשהוא מגיע שוב אל המלך, הוא עומד במרחק מסוים וקורא אליו: דְּבַר סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ. אהוד בעצם רומז למלך שיש לו סוד, ושהוא לא יכול היה לספר אותו קודם כשהאנשים שלו היו שם. המלך המסוקרן אומר מיד הָס. המילה הזו פירושה לשתוק, והמלך בעצם מבקש מאהוד להמתין בשקט. המלך חושב לעצמו שאם אהוד הסתיר את הסוד מהאנשים שלו, בטוח שגם השומרים של המלך לא צריכים לשמוע אותו.
ברגע שהמלך אמר זאת, וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו. משרתי המלך הבינו את הרמז ויצאו החוצה, כי הם ידעו שזה לא מנומס להישאר כשמלך רוצה לדבר עם מישהו בפרטיות. ככה, כשהם עומדים במסדרון החיצוני והשומרים עוזבים, הדרך פנויה למלך ולאהוד להיכנס לחדר הפנימי כדי לשמוע את הסוד.