יצא לכם פעם לתכנן מבצע והייתם צריכים לפעול מהר מאוד לפני שהצד השני יבין מה קורה? אהוד בדיוק סיים את משימת הסתרים שלו מול מלך מואב. עכשיו, המבצע עובר משלב סודי של איש אחד למערכה גלויה של עם שלם. המילה בְּבוֹאוֹ מספרת לנו שאהוד חזר, חצה את נהר הירדן והגיע בשלום אל תוך גבולות ארץ ישראל.
מיד כשהגיע, הוא לא בזבז רגע ומיד וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר. תקיעת השופר הייתה סימן מוסכם כדי להזעיק את העם ולאסוף אותם מהר למלחמה. התזמון היה חשוב מאוד, כי המטרה הייתה לתקוף את המואבים בדיוק כשהם נבהלים ומבולבלים ממה שקרה למלך שלהם.
המקום שבו אהוד אסף את כולם היה בְּהַר אֶפְרָיִם. זו לא הייתה בחירה מקרית, אלא תוכנית חכמה. באותו זמן, שליטי מואב ישבו באזור יריחו. אהוד תכנן לאסוף את הלוחמים על ההר, לרדת משם במהירות ולתפוס את המעברים של נהר הירדן. כך הם יחסמו למואבים את הדרך ולא יתנו להם לחצות את הנהר ולברוח חזרה לארצם.
בסוף אנחנו רואים עד כמה ההתגייסות של העם הייתה מהירה: וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר וְהוּא לִפְנֵיהֶם. אהוד צועד בראש המחנה כמו מנהיג אמיץ. הגדולה שלו הייתה שלמרות שהוא היה משבט בנימין, הוא הצליח לאחד מאחוריו גם לוחמים משבטים אחרים ולהוביל את כולם יחד למאבק משותף.