חשבתם פעם איך מרגיש אדם שצריך לברוח מהר ממקום מסוכן מבלי שאף אחד ירגיש? זה בדיוק מה שקורה לאהוד. עבדי המלך עומדים מחוץ לדלתות הנעולות ולא יודעים מה קרה למלך בפנים. אהוד לא מבזבז אפילו רגע אחד. הוא נִמְלַט, כלומר בורח משם במהירות. הוא עושה זאת עַד הִתְמַהְמְהָם, שזה אומר בזמן שהעבדים חיכו בחוץ והתעכבו. אהוד העריך מראש שייקח להם זמן עד שהם יאזרו אומץ ויעזו להיכנס לחדר, והוא ניצל את הזמן היקר הזה כדי לברוח.
בדרכו החוצה, אהוד עָבַר אֶת הַפְּסִילִים. אלו היו פסלי אבן של אלילי מואב, ולעבור שם היה השלב המסוכן ביותר במסע. למה? כי הרבה אנשים ממואב היו מגיעים לשם כדי להתפלל לפסלים. אבל ברגע שאהוד הצליח לחצות את האזור הזה, הוא יצא מהגבול של מואב, נכנס חזרה לארץ ישראל והיה מחוץ לסכנה. משם הוא המשיך אל הַשְּׂעִירָתָה, שזהו שם של מקום בתוך שטח ארץ ישראל, ושם הוא הגיע סוף סוף למקום מבטחים.