קרה לכם פעם שתכננתם לכעוס על חבר שממש העליב אתכם, אבל כשפגשתם אותו הלב שלכם התרכך קצת ולא כעסתם עליו כמו שחשבתם מראש? בדרך כלל, זה הטבע של בני האדם. גם כשמישהו מתכנן להרע למישהו אחר, ברגע האמת מתעוררים בו רחמים והוא עושה הרבה פחות ממה שזמם. אבל האויבים של עם ישראל התנהגו אחרת לגמרי. לא היו בהם שום רחמים, והם הוציאו לפועל את כל מה שתכננו לעשות.
הכותב פונה אל ה' ומבקש ממנו לעשות משפט צדק מול האויבים. הוא אומר לה' שהוא ראה את נקמתם, כלומר את הפגיעה שהם פגעו בו בגלוי ובלי להתבייש, והוא מדגיש שהם עשו זאת לי, כלומר נגדי. בגלל האכזריות הגדולה הזו, הכותב מעדיף ליפול בידיים של ה' שהוא שופט צדק, ולא בידיים של בני אדם. לכן הוא מבקש מה' להסתכל על כל מחשבתם. יש כאן בקשה מיוחדת: בדרך כלל ה' לא מעניש אותנו על מחשבות רעות, אלא רק על מעשים. אבל כשמדובר באנשים כל כך רשעים, ה' מצרף את המחשבה למעשה. לכן, הבקשה היא שה' ישפוט את האויבים לא רק על מה שהם עשו בפועל, אלא גם על כל המחשבות הרעות שהם חשבו עליו.