איכה, פרק ג׳, פסוק מ״ה

יצא לכם פעם להרגיש שמישהו מתייחס אליכם בזלזול? בגלות, עם ישראל חווה תחושה קשה מאוד. המצב שלהם לא התבטא רק בכאב ופגיעה בגוף, אלא הם סבלו מהשפלה עמוקה מצד שאר העמים. הנביא משתמש במילים סְחִי וּמָאוֹס כדי לתאר את היחס הזה. המשמעות היא לכלוך, כמו עפר ואבק שמטאטאים וזורקים, דבר שמרמז גם על כך שעם ישראל נאלץ לטלטל ולנדוד ממקום למקום. המילה תְּשִׂימֵנוּ מתארת מצב שקורה כל הזמן בהווה, מצב תמידי של ביזיון. ישראל נמצאים בְּקֶרֶב הָעַמִּים, והגויים רואים את הצרות שלהם ומרגישים שאין מי שיעמוד להגן עליהם, ולכן הם מזלזלים בהם תמיד. אבל יש כאן דבר מאוד מוזר, מצד אחד, העמים מתייחסים לישראל כמו אל לכלוך שרוצים להתרחק ממנו, אך מצד שני, הם מאוד חומדים את הרכוש והכסף שלהם. הרצון הזה גורם לכל העמים להתאחד יחד, בלי שום פחד, כדי לקחת את מה ששייך לעם ישראל ולפגוע בהם בשקיקה ובתיאבון, ממש כאילו הם יושבים יחד לאכול לחם.