קרה לכם פעם שנזכרתם במשהו ממש לא נעים, והרגשתם כאילו משקולת כבדה מונחת לכם על הלב? זה בדיוק מה שמרגיש האדם שאת דבריו אנחנו קוראים. בתקופה קשה של גלות וגעגוע, הוא לא מצליח לשכוח את הימים הקשים שעבר. המילים זָכוֹר תִּזְכּוֹר מתארות מצב שבו האדם זוכר שוב ושוב את הקושי והעצב, ולא מצליח להשתחרר מהם. כתוצאה מהזיכרונות האלה, מגיע השלב של וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי, כלומר הנפש שלו ממש מתכופפת ושוקעת למטה. בדיוק כמו אדם שמתכופף כשהוא סוחב על הגב שק כבד מאוד, כך גם העצב והזיכרונות הם משא כבד שגורם לנפש להרגיש חלשה ועייפה.
איכה, פרק ג׳, פסוק כ׳
זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר (ותשיח) [וְתָשׁ֥וֹחַ] עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.