קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים או מודאגים, שפשוט לא יכולתם לאכול שום דבר? לפעמים, כשיש מועקה גדולה בלב, אנחנו מרגישים שבעים ומלאים למרות שלא הכנסנו פירור לפה. הנביא מתאר את הצער העמוק של החורבן ממש כמו סעודה קשה ועצובה. במקום מזון מזין ומשקה טעים, ה' נתן לעם ארוחה של כאב. הוא אומר הִשְׂבִּיעַנִי כלומר, נתן לי לאכול עד שהייתי שבע לגמרי, בַמְּרוֹרִים שהם דברים בעלי טעם מר מאוד. בדרך כלל, אנשים טועמים רק קצת עשבים מרים לפני האוכל כדי לפתוח את התיאבון, אבל כאן המרירות והצער היו כל כך גדולים, עד שהם הפכו לאוכל עצמו ומילאו את הבטן. בנוסף, הנביא אומר שה' הִרְוַנִי כלומר, נתן לי לשתות כמות גדולה, של משקה עשוי מלַעֲנָה שזהו צמח מר מאוד. בעצם, מרוב דאגה על מה שקרה, העם הרגיש כאילו הוא אכל ושתה מרירות עד אפס מקום, והכאב הזה הוא מה שהשביע אותם במקום אוכל רגיל.
איכה, פרק ג׳, פסוק ט״ו
הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.