תארו לעצמכם שאתם יוצאים למסע ארוך מאוד, אבל נאלצים לעזוב את הבית כל כך מהר שאין לכם אפשרות לקחת איתכם אפילו קערה אחת או סיר. איך הייתם מצליחים להכין לעצמכם אוכל בדרך?
כאשר בני ישראל יצאו לגלות, הם גורשו מהבית שלהם ללא כלים בסיסיים. כדי להכין לחם לאכול, הם נאלצו לחפור גומות קטנות באדמה וללוש את הבצק שלהם ממש בתוך העפר. בגלל שזה נעשה על האדמה, אבנים קטנות התערבבו בתוך הבצק. המילה בֶּחָצָץ מתארת את האבנים הקטנות האלו, והמילה וַיַּגְרֵס פירושה שבירה. כשהם אכלו את הלחם, האבנים הקטנות הכאיבו מאוד לשיניים שלהם.
התחושה הקשה הזו ממשיכה גם במילה הִכְפִּישַׁנִי, שמתארת מצב של לכלוך או שקיעה עמוקה. בני ישראל הרגישו כאילו דחפו והטביעו אותם בתוך האפר. התיאור הזה עוזר לנו להרגיש קצת מהעצב והקושי שהם חוו בדרך, כשהם היו רחוקים מהבית וללא דברים פשוטים כמו לחם נקי.