יצא לכם פעם לבקש סליחה ממישהו, אבל בלב פנימה לא באמת התכוונתם לזה? כשאנחנו מתפללים אל ה׳ ומבקשים ממנו עזרה, לא מספיק רק להגיד את המילים או להרים את הידיים כלפי מעלה. ה׳ מבקש מאיתנו שהפנים שלנו יהיה בדיוק כמו החוץ שלנו. כשאנחנו מרימים את הידיים בתפילה, אנחנו צריכים להרים יחד איתן גם את הלב שלנו.
המילים נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם מתארות ציור מיוחד: תארו לעצמכם שאדם כאילו מוציא את הלב שלו, מניח אותו על כפות הידיים, ומוסר אותו בשלמות לה׳. זה אומר שאנחנו צריכים להיות הכי אמיתיים שיש, בלי להסתיר שום דבר. אבל יש כאן עוד משהו חשוב. אי אפשר לבקש מה׳ סליחה אם אנחנו עדיין ממשיכים לעשות דברים לא טובים. זה כמו לנסות להתנקות באמבטיה בזמן שעדיין מחזיקים ביד חתיכת בוץ מלוכלכת. קודם כל צריך לזרוק את הבוץ! הידיים שלנו צריכות להיות נקיות ממעשים רעים, כמו לקחת דברים של אחרים, והלב צריך להיות נקי ממחשבות רעות.
בסוף, אנחנו מכוונים את התפילה שלנו אֶל־אֵל בַּשָּׁמָיִם. בזמנים קשים מרגיש לפעמים שה׳ נמצא רחוק בשמים, ולכן צריך מאמץ גדול כדי להגיע אליו. רק כשהידיים נקיות ממעשים רעים והלב מלא בכוונות טובות ואמיתיות, התפילה שלנו יכולה לעלות גבוה ולהגיע היישר אל ה׳.