ויקרא, פרק י״ח, פסוק כ״א

יצא לכם פעם לשמוע על אנשים שעושים דברים משונים מאוד רק כי הם בטוחים שזה יביא להם מזל? בעת העתיקה היו אנשים שהאמינו באמונות תפלות ומפחידות. הם עבדו לפסל שנקרא מֹּלֶךְ, שם שמגיע מהמילה מלך, כי הם המליכו את הפסל הזה עליהם. אותם אנשים טעו לחשוב שאם הם יעשו טקס מיוחד ומסוכן עם הילדים שלהם, הכוח של האליל ישמור עליהם וייתן להם הצלחה. התורה מזהירה אותנו לֹא תִתֵּן וגם לא לְהַעֲבִיר. בטקס הזה, האבא היה נותן את הילד שלו לידי הכומרים של האליל, ואז היו מבעירים שתי מדורות אש גדולות. האבא היה מעביר את בנו וגורם לו לקפוץ מעל הלהבות מצד לצד. התורה מדייקת וכותבת וּמִזַּרְעֲךָ, כלומר רק מקצת מהילדים שלך, משום שהמנהג שלהם היה לעשות את הטקס הזה רק לחלק מהילדים, מתוך מחשבה שזה יציל את שאר האחים והאחיות. בסוף מופיעה האזהרה וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. מי שמשתתף בטקס כזה עושה מעשה חמור מאוד שפוגע בכבוד של ה', כי זה גורם לאנשים לחשוב שאלוהים הוא אכזר שדורש דברים רעים. אבל המהות של ה' היא בדיוק ההפך, הוא אל של רחמים וחסד שרוצה שיהיה לנו טוב, והוא ממש לא חפץ שאנשים יעשו דברים מסוכנים ואכזריים לילדים שלהם.