תארו לעצמכם שילד חדש מגיע אליכם לשכונה או לבית הספר ממקום רחוק. הוא לא מכיר את הכללים, אין לו עדיין חברים, והוא מרגיש קצת לבד. איך הייתם מתנהגים אליו? התורה מלמדת אותנו שיעור חשוב מאוד על היחס לאנשים חדשים, ובמיוחד על הגֵּר, אדם שמוצאו מעם אחר והוא בחר להצטרף לעם ישראל. בדיוק כפי שהתורה מבקשת מאיתנו לכבד אנשים זקנים מפני שהגוף שלהם חלש, כך היא מבקשת מאיתנו לשמור על הגר, מפני שהוא חלש מבחינה חברתית. אין לו משפחה גדולה שתגן עליו או אדמה משלו בארץ, ולפעמים הוא לא מכיר את כל המנהגים שלנו, ולכן קל יותר לרמות אותו או ללעוג לו.
כאשר אדם חדש מגיע, הוא בדרך כלל נצמד בהתחלה לחבר אחד שעוזר לו, ולכן התורה משתמשת במילה אִתְּךָ בלשון יחיד. אבל מיד לאחר מכן התורה אומרת בְּאַרְצְכֶם בלשון רבים, כדי ללמד אותנו שהאחריות לשלומו של הגר לא נופלת רק על חבר אחד, אלא על החברה כולה. כולנו יחד צריכים לדאוג שהוא ירגיש שייך ומוגן. האזהרה החשובה ביותר היא לֹא תוֹנוּ אותו. הכוונה כאן אינה לרמאות בכסף, אלא לפגיעה של מילים שמעליבות את הלב. אסור לנו להזכיר לגר את העבר שלו או ללעוג לו. אסור לומר לו דברים כמו "רק אתמול התנהגת אחרת לגמרי, ועכשיו אתה לומד תורה". אפילו אם אנחנו מנסים להגיד לו מילה טובה על הדרך הארוכה שעשה, אבל המילים שלנו מזכירות לו את העבר וגורמות לו להתבייש, הדבר אסור בהחלט. ה' דורש מאיתנו לזכור שגם אנחנו היינו פעם זרים בארץ מצרים, ולכן עלינו לקבל כל אדם שמצטרף אלינו בהמון חום, רגישות ואהבה.