קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש, אולי לכיתה חדשה או לשכונה שאתם לא מכירים בה אף אחד? התחושה הזו יכולה להיות קצת בודדה. התורה מדברת איתנו על הַגָּר אִתְּכֶם, אדם שעזב את העם שלו, החליט להצטרף לעם ישראל וקיבל על עצמו לקיים את התורה. התורה מבקשת מאיתנו להתייחס אליו ממש כְּאֶזְרָח. המילה הזו מזכירה עץ שנטוע חזק באדמה, כלומר, עלינו להתנהג אליו כאילו הוא נולד וחי איתנו מאז ומתמיד.
אבל למה צריך ציווי מיוחד שאומר וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ? הרי כבר למדנו שצריך לאהוב כל חבר. הסיבה היא שלגר אין משפחה קרובה שתגן עליו, והוא לא תמיד מכיר את כל המנהגים שלנו. קל מאוד לרמות או לנצל מישהו שלא מבין איך דברים עובדים, ולכן ה' מבקש מאיתנו לשמור עליו במיוחד. אנחנו צריכים לאהוב אותו כאילו הוא חלק מהגוף שלנו, ולהתנהג אליו בדיוק כמו שהיינו רוצים שיתנהגו אלינו במקום רחוק וזר.
כדי לעזור לנו להרגיש את זה בלב, התורה מזכירה לנו: כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. גם אנחנו היינו פעם זרים במצרים וסבלנו שם. בגלל שאנחנו יודעים כמה זה קשה להיות שונה וזר, אסור לנו בשום אופן להזכיר לגר את העבר שלו או לצחוק על המקום שממנו הוא בא. בסוף מופיעות המילים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, שמלמדות אותנו שה' אוהב את האזרח ואת הגר בדיוק באותה מידה. היחס הטוב, האהבה והכבוד שאנחנו נותנים לאדם חדש שמגיע אלינו, הם המבחן האמיתי שמראה את האהבה שלנו לה'.