חשבתם פעם מה קורה כשאדם מאבד את כל הכסף והרכוש שלו, עד שאין לו ברירה אלא ללכת לעבוד אצל מישהו אחר רק כדי שיהיה לו מה לאכול?
התורה מלמדת אותנו על המצב הקשה הזה דרך המילים וכי ימוך, שמסבירות כי מדובר באדם שהפך לעני בצורה קיצונית. הוא כבר נאלץ למכור את הבית שלו ואת כל החפצים שלו, והדבר היחיד שנשאר לו לעשות כדי לשרוד הוא למכור את עצמו לעבודה. המילה עמך מזכירה לנו שהעני הזה הוא לא אדם זר, אלא מישהו מהעם שלנו שגר קרוב אלינו, ולכן המילים ונמכר לך אומרות שהוא נמכר לעבוד דווקא אצל יהודי אחר שיכול לעזור לו ולדאוג לו.
אולי נדמה שמי שקונה עובד כזה יכול לעשות בו מה שהוא רוצה, אבל התורה עוצרת את זה מיד ומזהירה: לא תעבוד בו עבודת עבד. אסור לאדון להתנהג אליו כמו אל עבד רגיל. האדון חייב להתייחס אליו כמו אל אח, לתת לו תנאי מחיה טובים ולשמור על הכבוד שלו. הכלל המרכזי הוא שאסור לאדון להכריח את העובד לעשות דברים משפילים ומבזים, כמו להוריד לאדון את הנעליים, לסחוב לו את הבגדים או לנקות את הלכלוך ברפת.
למה בעצם אסור לתת לו את העבודות האלו? הרי פועל רגיל לפעמים עושה עבודות קשות או לא נעימות. ההבדל הוא שפועל רגיל הוא אדם חופשי, ואם לא נעים לו הוא יכול פשוט לעזוב את העבודה בכל רגע. אבל אדם שנמכר לא יכול להתפטר וללכת הביתה, ולכן להכריח אותו לעשות עבודות אישיות ומשפילות זה פוגע ומעליב. התורה מלמדת אותנו כאן שיעור חשוב לחיים: גם אם אדם הגיע למצב הכי קשה ועני שיש, אסור לנו לנצל את זה או להתאכזר אליו. גם הוא, בדיוק כמונו, נברא על ידי ה' וראוי ליחס מכבד ואוהב.