חשבתם פעם מה קורה לאדם שנקלע למצוקה כלכלית קשה מאוד ונאלץ לעבוד כעבד כדי להחזיר את חובותיו? התורה לא משאירה אותו לבד ודואגת שמישהו יעזור לו לחזור להיות אדם חופשי. האחריות לעזור לו מתחילה באנשים שהכי קרובים אליו, המשפחה שלו. התורה אומרת אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ, כלומר האח של אבא שלו או הבן של האח, כי הקרוב ביותר הוא הראשון שצריך לפדות אותו. המילה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ מלמדת אותנו שמשפחת האב היא הראשונה שצריכה לעזור, אבל אם הם לא יכולים, גם הקרובים מצד האמא יכולים לפדות אותו.
אבל מה קורה אם האדם יכול לעזור לעצמו? התורה כותבת אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ, כלומר שאם הוא פתאום מצא אבידה יקרה או קיבל ירושה, הוא יכול לשלם על עצמו. זה מלמד אותנו דבר מיוחד, גם כשהוא עובד כעבד מותר לו להרוויח כסף פרטי משלו כדי לקנות את החופש שלו בחזרה.
בסוף התורה מוסיפה מילה אחת קצרה, וְנִגְאָל. המילה הזו אומרת שאם למשפחה אין אפשרות לעזור, המצווה לעזור לו עוברת לכל אדם אחר בעם ישראל או לקופה הציבורית. הדבר הכי יפה כאן הוא שמי שמשלם את הכסף כדי לשחרר אותו לא הופך להיות האדון החדש שלו, אלא האדם יוצא לחירות מלאה וחוזר הביתה בשמחה.