לאחר שהתורה אסרה לשעבד יהודי בעבודת פרך והגבילה את תקופת עבדותו, עולה תמיהה טבעית בקרב העם באשר לניהול המשק וביצוע המלאכות הקשות. הכתוב משיב על כך ומגדיר את המסגרת המותרת להחזקת עבדים נוכרים, תוך קביעת גבולות גיאוגרפיים ומשפטיים ברורים.
רוב הפרשנים מצביעים על כך שתוספת האות ו' בתחילת המילה וְעַבְדְּךָ מחברת את הדברים לאיסור הקודם. העם שיצא מעבדות שאל את עצמו במה ישתמש ומי יבצע עבורו את המלאכות הבזויות, והתשובה היא שניתן לקחת עבדים מן האומות [רש"י, תורה תמימה, שפתי חכמים, דברי דוד, אדרת אליהו, בכור שור]. קניין זה, בניגוד לעבד עברי, הוא קניין עולם קבוע של אחוזה [רלב"ג, ביאור יש"ר, שטיינזלץ]. עם זאת, זכות השליטה בעבד הנוכרי מוגבלת לעצם העבודה בלבד, ואין בה היתר לבזותו, להכלימו או להתעלל בו [רש"ר הירש]. יש הסבורים כי עצם קנייתם היא מצווה, שכן הדבר מוציא אותם ממעגל עבודת האלילים [העמק דבר].
כפילות הלשון בפסוק רומזת על דרכי קניין שונות. המילים אֲשֶׁר יִהְיוּ־לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם מציינות עבדים שנלקחו בכפייה מתוך שלל מלחמה, בעוד שההמשך מתייחס לקנייה מרצון בכסף [דברי דוד, גור אריה]. מעבר לכך, המילים אֲשֶׁר יִהְיוּ־לָךְ נדרשות כבאות ללמד הלכה ולפיה אם אדון יהודי מוליד בן משפחתו הנוכרית, הוולד נחשב לעבד [תורה תמימה, אדרת אליהו, מלבי"ם].
היתר זה מוגבל מבחינה גיאוגרפית לאומות השוכנות מחוץ לגבולות הארץ, כדוגמת עמון, מואב, אדום וארם [אבן עזרא]. הסיבה להרחקת עמי כנען היושבים בתוך הארץ היא הציווי המפורש להכריתם כדי שלא ללמוד ממעשיהם [רש"י, תורה תמימה, ביאור יש"ר]. עם זאת, קיימת מחלוקת האם איסור זה מוחלט; בעוד שגישה אחת אוסרת לחלוטין קבלת עבדים מתושבי הארץ המקוריים אף אם יתגיירו מיראה, גישה אחרת מתירה זאת אם הם מקבלים על עצמם לנטוש את עבודת האלילים ולשמור את שבע מצוות בני נח [רד"צ הופמן].
ההדגשה על המילה מֵהֶם באה למנוע טעות. ניתן היה לחשוב שמותר לקנות רק את ילדיהם של הנוכרים, ולכן הכתוב מדגיש שמותר לקנות אותם עצמם [תורה תמימה, מלבי"ם, ברטנורא, מזרחי]. לבסוף, הסמיכות של המילים עֶבֶד וְאָמָה נועדה להקיש ולהשוות ביניהם מבחינה הלכתית: כשם ששפחה נוכרית אינה יכולה להתקדש בקידושין ליהודי, כך גם עבד נוכרי אינו בר קידושין [מלבי"ם, אדרת אליהו].