דיני מכירת נכסים וגאולתם בתורה מבחינים באופן ברור בין שדות חקלאיים לבין בתי מגורים עירוניים. עם זאת, עבור שבט לוי נקבעה מערכת חוקים ייחודית, הנועדה להבטיח את אחיזתם התמידית בנחלתם המצומצמת. מכיוון שהלויים לא קיבלו נחלות חקלאיות נרחבות כשאר השבטים, עריהם ובתיהם מהווים את רכושם הקבוע היחיד, ולכן הם זוכים להגנה משפטית מיוחדת.
המונח וערי הלוים מתייחס ספציפית לארבעים ושמונה הערים שהוקצו לשבט לוי על פי ה' בימי יהושע. הדין המיוחד אינו חל על עיר אחרת שאינה מתוך רשימה זו, אפילו אם כולה מיושבת ונמצאת בבעלות של לויים [מזרחי]. הצירוף בתי ערי אחוזתם בא למקד את החוק בנכסי דלא ניידי, קרי הבתים והשדות הסמוכים להם, ולהוציא מכלל זה מטלטלין, עבדים ושטרות [מלבי"ם].
ליבת החוק מנוסחת במילים גאלת עולם, שמשמעותן זכות פדייה נצחית ובלתי מוגבלת. הפרשנים מסכימים כי זכות זו מעניקה ללויים פריבילגיות החולפות על פני שלוש המגבלות הרגילות החלות על שאר העם בדיני מקרקעין:
ראשית, בשונה מישראל שמוכר בית בעיר מוקפת חומה ויכול לגואלו רק בתוך שנה אחת (ולאחר מכן הבית נחלט לקונה לצמיתות), הלויים רשאים לגאול את בתיהם בכל עת, גם לאחר שנים רבות. אף על פי שלכתחילה ערי הלויים לא אמורות להיות מוקפות חומה, הדין תקף למקרה שבו נפלה בחלקם עיר שהייתה מוקפת חומה עוד מימי יהושע בן נון [תורה תמימה, מלבי"ם].
שנית, בשונה מישראל המוכר שדה אחוזה ונאסר עליו לגאול אותו בשנתיים הראשונות שלאחר המכירה, הלויים רשאים לגאול את שדותיהם באופן מיידי, ללא כל תקופת המתנה.
שלישית, אם לוי הקדיש את שדהו לה' וגזבר ההקדש מכר אותו לאדם אחר, הלוי עדיין שומר על זכותו לגאול את השדה, בניגוד לישראל ששדהו במצב כזה היה עובר לכהנים בשנת היובל [אדרת אליהו, תורה תמימה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהטעם להקלות אלו נובע ממצבם הכלכלי והנחלתי של הלויים. בעוד שעבור אדם רגיל בית בעיר משמש לרוב למגורים בלבד ואינו מקור פרנסתו העיקרי, עבור הלויים הבתים והמגרשים שסביבם הם הנכס הקבוע היחיד שברשותם. לפיכך, התורה מתייחסת לבתיהם באותה רמת חשיבות והגנה שבה היא מתייחסת לשדות החקלאיים של שאר השבטים, כדי להבטיח שלא יאבדו את אחוזתם [שד"ל, שטיינזלץ, חזקוני].
באשר לתחולת החוק, נחלקו הדעות האם הזכות קשורה לאדם הלוי או לקרקע עצמה. ההלכה שהתקבלה היא שזכות הגאולה הנצחית קשורה לערים עצמן. משום כך, גם אם אדם מישראל ירש בית בעיר של לויים (למשל, מאבי אמו שהיה לוי), הרי שבעת מכירת הבית תעמוד לו זכות הגאולה הבלתי מוגבלת של הלויים [רש"ר הירש, הופמן]. מנגד, יש המפרשים את המילים "תהיה ללוים" כהוראה המעניקה למשפחתו המורחבת של הלוי את הזכות, ואף את החובה, להתערב ולגאול את נכסיו של קרוב משפחה שנקלע למצוקה, כך שהקרקע תישאר תמיד בידי השבט [הופמן].