היחס לעבד העברי דורש מהאדון ריסון מוסרי עמוק, תוך שרטוט גבולות ברורים לכוח ולסמכות שהוא מפעיל. התורה מזהירה מפני ניצול מעמדו של האדון כדי לשבור את רוחו או גופו של העבד, ודורשת ממנו שקיפות פנימית מול בוראו. האיסור על עבודת פרך נשנה בתורה מספר פעמים, והפרשנים מסבירים כי החזרה נועדה להדגיש את חומרת האיסור, שכן החטא של ניצול כוח כלפי אדם כפוף הוא פיתוי נפוץ ומצוי מאוד [בכור שור, חזקוני].
המילה תִרְדֶּה מבטאת ממשלה ושליטה [אבן עזרא], ויש המפרשים אותה כהפעלת כוח פיזי מדכא באמצעות מכות [ביאור יש"ר]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיסור בְּפָרֶךְ אינו מתייחס רק לקושי הפיזי של המלאכה, אלא בעיקר למטרתה. מדובר בעבודה שאין בה תועלת אמיתית לאדון, אלא כל מטרתה היא לענות את העבד, להכניע אותו, להראות לו את נחיתותו ולשבור את גופו [רלב"ג, העמק דבר, רש"ר הירש, רד"צ הופמן].
הפרשנים מחלקים את עבודת הפרך לשני סוגים עיקריים: הראשון הוא עבודה שאינה נצרכת כלל, כגון הוראה לעבד לחמם כוס משקה כשאין לאדון שום צורך בכך, רק כדי שלא יישב בטל. השני הוא עבודה שאין לה קצבה או גבול מוגדר, כגון פקודה לעדור בגינה "עד שאחזור", המותירה את העבד בחוסר אונים ומועקה [תורה תמימה, מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן]. יש המוסיפים כי עבודת פרך כוללת גם הטלת מלאכה שהעבד כלל אינו מסוגל או מתאים לבצע [העמק דבר], או פשוט עבודה קשה במיוחד [ביאור שטיינזלץ].
גישה שונה ומקורית מציגה את המילה בְּפָרֶךְ כנובעת מהביטוי "בפה רך". לפי פירוש זה, התורה אוסרת על האדון להשתמש במניפולציות ובלשון חלקה כדי לשדל את העבד לבצע עבודות בזויות. האדון עלול לחשוב שאם העבד מסכים לבקשתו מתוך בושה או חוסר נעימות, אין בכך פסול, ולכן התורה מזהירה שגם ניצול פסיכולוגי כזה אסור, שכן בני ישראל הם אחים בעלי שורש נשמתי אחד [אלשיך].
סיום הפסוק, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, נועד להתמודד עם הקושי המעשי באכיפת האיסור. מכיוון שההבדל בין עבודה נצרכת לעבודת חינם תלוי בכוונתו הפנימית של האדון, הוא תמיד יוכל להצטדק כלפי חוץ ולטעון שהמלאכה הייתה דרושה לו באמת. על כן התורה מדגישה שזהו "דבר המסור ללב". בני אדם אולי לא יבחינו באמת, אך ה' בוחן כליות ולב ויודע את כוונתו הנסתרת של האדון [רש"י, רלב"ג, תורה תמימה, פירושי רד"צ הופמן]. מעבר לכך, האזהרה לירא מה' משמשת גם כהרתעה: גם אם העבד כנוע וחלש, ואין לאדון סיבה לחשוש מפניו, עליו לזכור שה' הוא זה שיילחם את מלחמתו של העשוק ויריב את ריבו [ביאור יש"ר].