תארו לעצמכם מצב שבו מכרתם משהו מאוד יקר, ואחרי הרבה מאוד שנים, הוא פתאום חוזר אליכם בלי שתצטרכו לשלם עליו שוב. נשמע כמו קסם? בתורה יש שנה מיוחדת מאוד שנקראת שנת היובל. השנה הזו מגיעה פעם בחמישים שנה, ובה קורה דבר מדהים: כל השדות והנחלות שאנשים מכרו, חוזרים לבעלים המקוריים שלהם ממש בתחילת השנה. החזרה הזו מזכירה לכולם שהארץ באמת שייכת לה׳, והוא פשוט נותן לנו אותה במתנה מחדש.
כשהתורה כותבת את המילה הזאת, היא רוצה להדגיש בפנינו שהחזרת הקרקעות ושחרור העובדים קורים אך ורק בשנת היובל, ולא בשנת השמיטה. הציווי תשֻבו איש אל אחוזתו בא ללמד אותנו שהחזרה לנחלה היא חובה, ולא רק המלצה. אולי אדם יחשוב לעצמו שאין לו סיבה לחזור לשדה שלו בשנת היובל, הרי אסור לזרוע ולקצור בה השנה ואי אפשר להרוויח ממנה כסף. לכן התורה מדגישה שחובה לחזור. אמנם אסור לעבוד את האדמה, אבל מותר להשתמש בה כדי לבנות בית או גדר לכבשים.
החוקים האלו נועדו לשמור עלינו. המפרשים מסבירים שאם אדם מזלזל בקדושת הארץ ולא שומר על החוקים שלה, הוא עלול לאבד לאט לאט את הכסף שלו. בהתחלה הוא יצטרך למכור את החפצים שלו, אחר כך את השדות והבית שלו, ואם המצב יחמיר הוא אפילו יצטרך לעבוד כעבד אצל אנשים אחרים. לכן, התורה מזכירה לנו תמיד להתנהג ביושר, לכבד את מה שה׳ נותן לנו, ולא לרמות אף פעם כשאנחנו קונים או מוכרים דברים.