קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם משהו מעליב, וכשנפגעתם הוא מיד אמר "סתם, רק צחקתי"? התורה מלמדת אותנו שפגיעה במילים היא דבר חמור מאוד. המילים וְלֹא תוֹנוּ אומרות שאסור לנו לצער, להעליב או לרמות אנשים בדיבור. לפני כן התורה דיברה על כללים של מסחר וכסף, אבל כאן היא עוברת לדבר על הלב שלנו. לפגוע במישהו במילים זה אפילו יותר חמור מלקחת לו כסף. למה? כי כסף אפשר להחזיר, אבל צלקת בלב קשה מאוד למחוק.
איך למשל אפשר לפגוע במילים? להזכיר למישהו טעויות שהוא עשה בעבר, לשאול מוכר כמה עולה משהו כשבכלל אין לנו כוונה לקנות, או לתת למישהו עצה שנראית טובה אבל בעצם משרתת רק אותנו. התורה מבקשת שלא נעשה את זה לאִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, כלומר לחבר שלנו או לכל אדם אחר.
לפעמים קל מאוד להגיד מילה פוגעת או לתת עצה רעה ואז לתרץ ולהגיד "לא התכוונתי" או "רק רציתי לעזור". בדיוק בגלל זה התורה מוסיפה את המילים וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. אולי בני אדם אחרים לא יודעים למה באמת התכוונו, אבל ה' בוחן את הלב שלנו ויודע בדיוק מה המחשבות האמיתיות שלנו.
בסוף נאמר כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ה' נמצא בכל מקום, לא רק בבית המקדש, אלא גם ברחוב, בחנות ובכל שיחה בין חברים. הוא האבא של כולנו, גם של מי שפוגע וגם של מי שנפגע, ומאוד אכפת לו מהכבוד ומהרגשות של כל אחד ואחת מאיתנו.