יצא לכם פעם לחשוב מה קורה לאדם שאיבד את כל מה שהיה לו? תארו לעצמכם אדם שהפך להיות כל כך עני, עד שלא הייתה לו שום ברירה אלא ללכת לעבוד כעבד אצל אדם אחר. התורה מספרת לנו על שנת היובל, שהיא שנה מיוחדת מאוד שנותנת לאנשים כאלה הזדמנות לקבל גלגל הצלה ולהתחיל את החיים מחדש.
כשהעבד מסיים את עבודתו, התורה אומרת וְיָצָא מֵעִמָּךְ. המילים האלה מלמדות אותנו שלאורך כל השנים, האדון נתן לעבד לחיות איתו באותו מקום ודאג לו לתנאי חיים שווים וטובים בדיוק כמו שלו. עכשיו, כשהגיעה שנת היובל, העבד עוזב ויוצא לדרך חדשה.
אבל הוא לא יוצא לבד. המילים הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ מזכירות לנו חוק חשוב. בזמן שהאיש עבד, האדון היה חייב לתת אוכל ולדאוג גם לאשתו ולילדים הקטנים שלו, כי לאבא לא הייתה שום אפשרות לפרנס אותם בעצמו. כשהאבא סוף סוף משתחרר, האדון לא יכול להגיד "אני שומר את הילדים אצלי כי האכלתי אותם". הילדים יוצאים לחופשי יחד עם אבא שלהם.
התורה ממשיכה ומבטיחה וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ. גם אם מדובר באדם שעשה טעות ולקח משהו שלא שלו, ובית הדין קבע שהוא צריך לעבוד כדי להחזיר את החוב, שנת היובל משחררת אותו מיד. הוא חוזר הביתה, אל המשפחה שלו ואל החיים הרגילים והמכובדים שהיו לו קודם.
ולבסוף, הוא מקבל מתנה עצומה: וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. בגלל שהאיש היה כל כך עני בעבר, הוא כנראה נאלץ למכור את השדות והאדמות של המשפחה שלו. שנת היובל לא רק משחררת אותו מעבודה, אלא גם מחזירה לו את השדות שלו. כך הוא יכול להתחיל חיים חדשים ועצמאיים, והילדים שלו, שחזרו איתו, יוכלו לעזור לו לעבד את האדמה בשמחה.