ויקרא, פרק כ״ה, פסוק כ״ח

קרה לכם פעם שמכרתם חפץ שממש אהבתם, ואחרי כמה זמן התחרטתם ורציתם אותו בחזרה? בדרך כלל, ברגע שמשהו נמכר, הוא כבר לא שלנו. אבל בארץ ישראל יש כלל מיוחד מאוד, מתוך הבנה עמוקה שה' הוא הבעלים האמיתי של כל הארץ, ואנחנו רק תושבים שגרים בה. נניח שאדם היה חייב למכור את השדה שלו, ואחרי תקופה הוא רוצה לקנות אותו בחזרה. התורה אומרת וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ, כלומר, אם למוכר אין מספיק כסף משלו כדי להחזיר לקונה את כל הסכום בבת אחת. לפי הכללים, המוכר חייב להשתמש רק בכסף שלו, אסור לו לקחת הלוואות מאחרים כדי לקנות את השדה, והוא גם לא יכול לשלם בתשלומים או לקנות רק חצי מהשדה. אם אין לו את כל הכסף, וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ, השדה נשאר אצל מי שקנה אותו. אבל זה לא נשאר אצלו לתמיד, אלא רק עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל. ברגע שמגיעה שנת היובל, ממש ביום הראשון של השנה, קורה דבר מדהים. וְיָצָא בַּיֹּבֵל, השדה יוצא מידי הקונה באופן אוטומטי, בלי שהמוכר יצטרך לקנות אותו מחדש או לשלם עליו בכלל. כך מתקיים וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ, הנחלה חוזרת אל הבעלים המקוריים שלה, לא משנה אם מדובר באיש או באישה, והשדה שב אל המשפחה.