יצא לכם פעם להלוות משהו לחבר? אולי כסף לקנות משהו בהפסקה, או משחק שהוא ממש רצה? תארו לעצמכם שהייתם מבקשים מהחבר להחזיר לכם לא רק את מה שנתתם לו, אלא להוסיף עוד קצת רק בגלל שהוא השתמש בזה. התורה מלמדת אותנו שכשמדובר בכסף, אסור לנו לעשות את זה. המילים אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ מסבירות שאסור למלווה לקבל תוספת על מה שהלווה, אפילו אם החבר ממש רוצה לתת את התוספת הזו מיוזמתו כדי להגיד תודה.
התורה משתמשת בשתי מילים מיוחדות כדי לתאר את התוספת האסורה הזו: נֶשֶׁךְ והמילה וְתַרְבִּית. למה קוראים לזה נשך? המילה הזו מזכירה נשיכה קטנה של נחש. בהתחלה זה מרגיש רק כמו שריטה, אבל לאט לאט זה מתפשט. ככה בדיוק עובדת הלוואה כזו, בהתחלה התוספת נראית קטנה, אבל עם הזמן החוב גדל ופוגע במי שלווה את הכסף. המילה תרבית מתארת את הצד של המלווה, שרק רוצה להרבות ולהגדיל את הכסף שלו בצורה בטוחה, בלי להתאמץ.
לפעמים אנשים מנסים למצוא תירוצים למעשים שלהם. הם חושבים לעצמם שהכסף שלהם סתם שכב בבית אז מותר להם להרוויח עליו, או שהם מנסים לעשות כל מיני פעולות בסתר כדי לקבל את התוספת בלי שאף אחד ידע. בדיוק בגלל זה מופיעות המילים וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ. התורה מזכירה לנו שה' יודע בדיוק מה אנחנו חושבים ומה קורה לנו בתוך הלב. ה' רוצה שנזכור שכל הכסף בעולם שייך לו, ושאנחנו צריכים לסמוך עליו שהוא ידאג לנו, ולא לחפש רווח קבוע על חשבון מישהו אחר שזקוק לעזרה.
המטרה האמיתית של ההלוואה מסתתרת במילים וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. כשאנחנו מלווים כסף לאדם שצריך עזרה, אנחנו בעצם עוזרים לו לחיות בכבוד ולא לקרוס. אבל יש כאן עוד כלל חשוב שמסתתר במילה עִמָּךְ. המילה הזו מלמדת אותנו שאנחנו צריכים לעזור לחבר לחיות "איתנו", לצידנו. כלומר, חשוב מאוד לעזור לאחרים, אבל קודם כל אנחנו צריכים לוודא שיש לנו מספיק כדי להתקיים בעצמנו. אנחנו מצווים לעזור ולתת מכל הלב, אבל רק בתנאי שהעזרה הזו לא תפגע בחיים שלנו. החבר צריך לחיות לצידנו, אבל לא על חשבוננו.