ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ל״ז

קרה לכם פעם שחבר ביקש להשאיל מכם משהו חשוב, כמו קצת כסף או אפילו אוכל כי הוא היה רעב? תארו לעצמכם שהייתם מסכימים לעזור, אבל בתנאי שהוא יחזיר לכם הרבה יותר ממה שנתתם לו. התורה מלמדת אותנו שכשמישהו זקוק לעזרה ואנחנו מלווים לו, עלינו לעשות זאת מכל הלב, בלי לבקש תוספת. כאשר אדם מלווה כסף ודורש שיחזירו לו סכום גדול יותר, התורה קוראת לזה בְּנֶשֶׁךְ. המילה הזו מזכירה נשיכה, כי התוספת הזו ממש "נושכת" את האדם העני וגורמת לחוב שלו להתנפח עוד ועוד. באותו אופן, אם אדם מלווה אוכל ודורש שיחזירו לו כמות גדולה יותר, הדבר נקרא וּבְמַרְבִּית, כי הוא מרבה ומגדיל את החוב. התורה מדגישה את המילים אֶת כַּסְפְּךָ וכן אָכְלֶךָ כדי ללמד אותנו לשלוט ברצונות שלנו. במקום לרדוף אחרי עוד ועוד כסף או מותרות, אנחנו צריכים להסתפק במה שיש לנו ולא לבזבז יותר מדי, כדי שלא נגיע למצב של חובות. בנוסף, כשאנחנו עוזרים לאדם עני, אסור לנו "לנשוך" אותו במילים קשות או פוגעות, אלא עלינו לתת לו את העזרה בעדינות ובכבוד. ולמה בעצם אנחנו נדרשים להלוות בלי לבקש שום דבר בתמורה? כי אנחנו זוכרים שכל מה שיש לנו שייך בעצם לה'. כשה' הוציא אותנו ממצרים, הוא עשה איתנו חסד עצום ולא גבה מאיתנו שום תשלום על כך. ה' מבקש מאיתנו להתנהג בדיוק באותה צורה אחד כלפי השני, מתוך ביטחון מלא שהוא תמיד ידאג לכל מה שאנחנו צריכים.