יצא לכם פעם לטייל בטבע ולראות צמחים שגדלו ממש מעצמם, בלי שאף אחד השקיע בהם ושתל אותם? בשנת השמיטה, שהיא השנה השביעית, ה׳ מלמד אותנו איך להתנהג עם היבול שצומח לבד בשדה. התורה קוראת לתבואה הזו סְפִיחַ קְצִירְךָ, כי אלו שיבולים שצמחו מתוך גרגרים שנשרו על האדמה בשנה שעברה, והם פשוט נספחו והצטרפו ליבול הקודם. כשהתורה אומרת לֹא תִקְצוֹר וגם לֹא תִבְצֹר, היא לא מתכוונת שאסור לנו לאכול מהפירות האלו. מותר לאכול מהם, אבל אסור לאסוף כמויות ענקיות הביתה ולשמור אותן רק לעצמנו כמו שאנחנו רגילים לעשות. במקום זאת, אנחנו קוטפים רק קצת, ומשאירים את השדה פתוח ומופקר לכל אדם ולכל חיה שרוצים לבוא ולאכול. לגבי הענבים, התורה קוראת להם עִנְּבֵי נְזִירֶךָ. נזיר הוא אדם שלא גוזר את השיער שלו, ובשנת השמיטה אנחנו לא גוזמים ומסדרים את עצי הגפן, כך שהענפים שלהם גדלים פרא ונראים ממש כמו שיער ארוך של נזיר. בסוף, התורה מזכירה שזו שְׁנַת שַׁבָּתוֹן כדי להדגיש שבשנה הזו האדמה יוצאת למנוחה מוחלטת, והשדות לא שייכים רק לבעלים שלהם, אלא פתוחים לכולם.
ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ה׳
פרשת בהר
אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהלנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.