ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ה׳

שנת השמיטה משנה את היחס ליבול מבעלות פרטית לשותפות שוויונית עם כלל בני האדם וחיות השדה. משום כך, אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ, התבואה שצמחה מאליה מגרגרים שנשרו בשנה הקודמת, לֹא תִקְצוֹר לאסמים בדרך הרגילה, אלא מותר ללקט ממנה רק מעט בכל פעם. בדומה לכך, וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ, שהם ענבים הגדלים פרא על גפנים שלא נזמרו בדומה לשיער הנזיר, או ענבים שהבעלים שמר לעצמו והרחיק מאחרים, לֹא תִבְצֹר כבעל הבית. הגבלות אלו נועדו להבטיח כי שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ, שבה השביתה חלה על גידול התבואה והפירות ומזכירה לאדם שהאדמה אינה ברשותו הפרטית.