יצא לכם לדמיין איך נראו החיים בימי קדם, כשהיו בעולם עבדים ומשרתים? התורה מסבירה לנו שיש הבדל בין עובדים שמגיעים מעמים אחרים לבין עובדים מבני ישראל. המילה וְהִתְנַחַלְתֶּם אומרת שאפשר להעביר את העובדים האלה בירושה לילדים, ממש כמו שמורישים שדה, וזה נקרא לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה. הם נשארים לעבוד במשפחה ולא משתחררים, ולכן כתוב לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ. אבל חשוב לדעת, למרות שהם עובדים תמיד, התורה לא מרשה לנו להתנהג אליהם ברשעות. מותר רק לתת להם עבודה, ואסור בהחלט להעליב, לבייש או להשפיל אותם.
לעומת זאת, כשמדובר בעובד שהוא יהודי, התורה מזכירה לנו שהוא קודם כל אח שלנו. המילים וּבְאַחֵיכֶם וגם אִישׁ בְּאָחִיו נכתבו כדי להראות כמה זה כואב כשאח אחד שולט באחיו בצורה לא נעימה. לכן התורה מזהירה לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ, כלומר אסור בשום אופן להעביד אותו בעבודה קשה ומתישה ששוברת את הגוף והנפש. ההזהרה הזו מופנית גם למנהיגים ולמלכים, כדי שיזכרו תמיד להתנהג לעם שלהם ברחמים ובכבוד, ולתת להם יחס טוב ואוהב.