דמיינו ששנה שלמה כל הפירות והירקות שצומחים בגינה שלכם שייכים לכולם, לכם, לשכנים ואפילו לחיות. שנת השמיטה מזכירה לנו שהארץ שייכת לה', וכולנו בעצם אורחים שלו. בשנה הזו אין הבדל בין עשיר לעני, ואפילו בעלי החיים שווים לנו ויכולים לאכול בחופשיות ממה שצומח.
כאשר מסבירים למי מותר לאכול, מוזכרים שני סוגים של בעלי חיים: וְלִבְהֶמְתְּךָ, שהן חיות הבית שאנחנו מטפלים בהן ומאכילים אותן, וְלַחַיָּה, שהן חיות הבר שמוצאות אוכל בעצמן בטבע. ההשוואה ביניהן מלמדת אותנו כלל חשוב. כל עוד חיות הבר יכולות למצוא סוג מסוים של פרי בחוץ בשדה, מותר לנו לשמור את הפירות מאותו הסוג שאספנו בתוך הבית. אבל ברגע שהפרי הזה נגמר לחיות בטבע, אנחנו צריכים להוציא את הפירות שנשארו לנו בבית החוצה לרחוב ולהשאיר אותם שם, כדי שכל מי שרוצה, עשיר או עני, יוכל לקחת.
המילים אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ מלמדות שאת פירות השמיטה המיוחדים האלה אסור להוציא לחוץ לארץ, והם צריכים להישאר רק בגבולות ארץ ישראל. בנוסף, המילים תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל מסבירות לנו איך מותר להשתמש בפירות. קודם כל, צריך לחכות בסבלנות עד שהפירות יבשילו לגמרי לפני שאוספים אותם לבית, כדי שלא ייהרסו וייזרקו. את הפירות מותר לאכול, ואפשר גם להשתמש בהם כדי להדליק שמן למאור או כדי לצבוע, אבל אסור להכין מהם תרופות. ועוד דבר קטן, אנחנו לא צריכים לקחת אוכל שמתאים לבני אדם ולהאכיל בו את החיות בידיים שלנו, אלא פשוט לתת לחיות להגיע ולאכול בעצמן מהשדה הפתוח לכולם.