ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ל״ו

חל איסור מוחלט על קבלת ריבית, ולכן נאמר למלווה אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ, גם אם הלווה עשיר או מציע את התוספת מרצונו. איסור זה מוגדר כנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, והוא מקיף כל פגם מוסרי של רווח מהלוואה, בין אם הוא פועל כנשיכת נחש ההולכת ותופחת על חשבון הלווה, ובין אם זו התעשרות של המלווה שאינו נושא בסיכון. מאחר שאנשים נוטים למצוא הצדקות כלכליות לריבית או לעקוף את האיסור בדרכי עורמה, הציווי וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ מזכיר כי ה' קורא את מחשבות הלב הנסתרות. מטרת ההלוואה היא למנוע את קריסת הזולת ולקיים וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ, כך שהלווה יוכל לשרוד מתוך ערבות הדדית. עם זאת, המילה עמך מציבה גבול מוסרי שלפיו במקרי קיצון קיומיים, חייך שלך קודמים לחיי חברך.