ויקרא, פרק כ״ה, פסוק כ״ז

אדם הפודה את שדהו לפני שנת היובל נדרש לערוך חשבון מדויק שבו וְחִשַּׁב אֶת־שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ על ידי חלוקת סכום הקנייה המקורי לשוויה של כל שנת שימוש. מתוך סכום זה עליו לנכות את השנים שהקונה כבר נהנה מהשדה וכך וְהֵשִׁיב אֶת־הָעֹדֵף, כלומר את השווי הכספי של השנים שנותרו עד היובל, לידי הקונה. התשלום מועבר לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר־לוֹ, שהוא לרוב הלקוח הראשון כדי להגן על המוכר מהתייקרות הקרקע, אך מאחר שהדין מוטה לטובת המוכר מתאפשר לו לערוך את החשבון מול לקוח שני אם המחיר ירד. מטרת התהליך היא שיקום אישי ולכן המוכר וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ רק בתנאי שבכוונתו להחזיק בקרקע בעצמו ולא למוכרה מיד ברווח, ועליו לשלם לקונה על השבחות שביצע בשדה.