ויקרא, פרק כ״ה, פסוק נ״ה

חירותו של האדם מובטחת דווקא מתוך שעבודו המוחלט לה', השולל כל אפשרות לבעלות אנושית נצחית עליו. הכפילות בפסוק מלמדת כי כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים מצביע על קדושתם וייעודם המקורי, ואילו ההכרזה עֲבָדַי הֵם מדגישה את החובה המעשית שחלה עליהם לאחר שנקנו במאמץ רב. ציון העובדה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם מהווה שטר קניין אלוהי הקודם לכל קניין אנושי, ומתנה את הגאולה בכך שישתעבדו לה' בלבד. מעיקרון זה נגזר כי אי אפשר לקנות אדם לצמיתות ויש לאפשר גם לפועל שכיר לעזוב את עבודתו באמצע היום, כדי שלא ייחשב לעבד. החתימה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מזהירה את הקונה והעבד כאחד לשמור על חירות זו, שכן שעבוד אנושי פוגע בכבודו של ה' ומוריד את שורש הנפש לשליטת כוחות הטומאה.