ויקרא, פרק כ״ו, פסוק א׳

גם במציאות של שעבוד וגלות תחת אדון נוכרי, על האדם לשמור על זהותו ולא להשתעבד לכוחות חסרי ממשות, ולכן לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, אפילו לא למראית עין. בהמשך לכך, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, איסור החל מיד עם יצירת צורה חקוקה או אבן פולחן יחידה, בין אם מטרתן לנוי ובין אם לשם עבודת ה'. כמו כן, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, כלומר חל איסור להשתחוות בפישוט איברים ובהשפלת הקומה על רצפת אבנים או על אבן מעוטרת בציורים מחוץ לבית המקדש, כדי להתרחק ממנהגי הגויים. הקביעה כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מדגישה שה' אינו זקוק לייצוגים פיזיים, והקרבה אליו מושגת דרך נאמנות פנימית והכרה במלכותו בכל מקום.