הציווי אֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ מתייחס לשבתות ולחגים, וכן לשנות השמיטה והיובל, ומזהיר את האדם להקפיד עליהם גם אם ירד מנכסיו ונמכר לעבד לגוי, כדי שלא יפרוק עול וידרדר לעבודה זרה. במקביל, ההוראה וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ דורשת לשמור על סדרי בית המקדש וטהרתו, חובה הנמשכת גם לאחר החורבן ומתרחבת ליראה מפני בתי כנסת, ארץ ישראל וכל דבר המקודש לעם ישראל בגלות. שתי מצוות אלו שקולות כנגד התורה כולה, ושמירה עליהן מהווה ערובה לכך שהמקדש לא ייחרב. הפסוק נחתם בהכרזה אֲנִי ה', המשמשת כחותם של מלך המבטיח שכר עצום למקיימים את ציווייו ועונש לעוברים עליהם.
ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ב׳
פרשת בהר
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.