פעולתו הישירה של ה', המכריז וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ, לוקחת מהארץ את ברכתה הטבעית, אך למעשה טומנת בחובה חסד נסתר השומר על קדושתה. כאשר ינסו הכובשים הזרים, הם אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ, להתנחל בארץ, הם יזדעזעו מעוצמת החורבן ויסבלו ממחסור. התוצאה תהיה שגם הם וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙, כלומר יעמדו משתוממים לנוכח ההרס ולא יצליחו להפריח את הארץ או לבנות בה. סירובה של הארץ להעניק את כוחה לזרים מעניק תקווה לגולים ומבטיח שהגלות אינה סופית, שכן אילו היו האויבים משגשגים בה היו ישראל מתייאשים, וכך השממה שומרת את הארץ פתוחה עד לחזרתם.
ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ל״ב
פרשת בחוקתי
וַהֲשִׁמֹּתִ֥י אֲנִ֖י אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָֽׁמְמ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ אֹֽיְבֵיכֶ֔ם הַיֹּשְׁבִ֖ים בָּֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.