ויקרא, פרק כ״ו, פסוק מ״א

עונש הגלות הקשה משמש כאמצעי חינוכי שנועד לזעזע את העם ולהוביל אותו לתשובה ולקירבה מחודשת לה'. כחלק מהכרת העם בצדקת הדין, ה' מצהיר מתוך אהבה כי אַף־אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וימשיך להשגיח עליהם גם כשיכה בהם באקראיות ובעוינות. חסד ה' מתבטא בכך שהוא מלווה אותם בעצמו לגלות, וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, כדי לשמור עליהם מהתבוללות במהלך נדודיהם הקשים תחת שלטון זר. כל זאת בתקווה שמא, או עד אשר, אוֹ־אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל, והזעזוע יסיר את האטימות מלבם וישיב להם את הרגישות הרוחנית. כאשר תהליך זה יושלם, וְאָז יִרְצוּ אֶת־עֲוֹנָם, כך שייסורי הגלות יפרעו את חובם, יכפרו על חטאיהם, והעם יפייס את ה' בווידוי שלם.