ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ט״ו

התרחקות מהמסורת מתרחשת בתהליך מדורג שבו עבירה אחת גוררת חטאים חמורים יותר, ומתחילה כאשר וְאִם־בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, תוך דחייה פעילה של המצוות חסרות ההיגיון המובן וזלזול באנשים המקיימים אותן. משם המרידה מעמיקה אל וְאִם אֶת־מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, שהיא רתיעה גופנית קשה מן הדינים החברתיים המגבילים את התאוות, המלווה בשנאה יוקדת כלפי החכמים. בשלב הבא החוטא פועל לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַי בכך שהוא מונע מאחרים לקיים את התורה וכופר במקורה האלוהי כדי לפרוק עול לחלוטין. התהליך מגיע לשיאו במילים לְהַפְרְכֶם אֶת־בְּרִיתִי, המבטאות ניתוק מוחלט מה', כפירה במציאותו ועשיית עבירות במטרה להכעיס, מתוך שאיפה להשתחרר מההשגחה ולהיות ככל הגויים.