ויקרא, פרק כ״ו, פסוק מ״ה

הבטחת נחמה זו מופנית אל הדורות שישרדו את הגלות באחרית הימים, ולפיה ה' יקיים למענם בְּרִית רִאשֹׁנִים, כלומר את הברית שנכרתה עם דור יוצאי מצרים שהלכו אחריו באמונה במדבר, או את השבועה לאבות האומה. ה' זוכר את הבחירה בעם בהיותו דל וחסר מצוות אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם, ומבטיח לגאול את הגולים לא בזכות מעשיהם, אלא למען שמו הגדול שניכר בפומבי בהשגחתו לעיני העמים וכדי שלא יתחלל באובדנם. מטרת הגאולה המקורית הייתה לִהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵאלֹהִ֖ים, ואף על פי שהעם חטא והשחית את דרכיו, כוונה זו תבוא לידי השלמה ותיקון לאחר קיבוץ הגלויות בימות המשיח. ההצהרה אֲנִ֥י יְהֹוָֽה מבטאת שה' אינו משתנה; אותו האל שגאל את אבותינו משגיח על בניו גם בגלויות השונות, והוא נאמן להשלים את הבטחתו ולגאול אותם שנית ברחמים.