ויקרא, פרק כ״ו, פסוק י״ז

זעמו של ה' מופנה כעת כלפי העם, וכביכול הוא מתפנה מכל עיסוקיו כדי להביא עליהם רעה, כך שמתקיים בהם וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם. מכה זו מתבטאת באסון כפול של וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם, הכולל תבוסה במלחמה או מגפה קטלנית בתוך העיר בזמן שהאויב צר עליה מבחוץ. המצוקה תוביל לשסע חברתי עמוק, כאשר וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מתאר שלטון אכזרי של שונאים מבית המנצלים את סודותיהם ונקודות התורפה של אחיהם. לבסוף, האומה תחווה שבירה פסיכולוגית מוחלטת של חרדה ואימה, ויתקיים בה וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם. מנוסה זו מפני פחדי הלב קשה במיוחד, שכן ללא רודף ממשי העם מאבד את הגנת ה' הניתנת לנרדפים, ונידון לבריחה מתמדת ללא יכולת לנוח.