קרה לכם פעם שרצתם מהר כי הייתם בטוחים שמישהו רודף אחריכם, ובסוף גיליתם שלא היה שם אף אחד? התורה מתארת מצב עצוב שקורה לעם ישראל כשהם מתרחקים מהדרך הטובה. ה' אומר וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם. בניגוד לברכה שבה ה' מפנה אלינו פנים שמחות ושומר עלינו, כאן הכוונה היא שה' כביכול מתפנה משאר הדברים ומתרכז בלהביא צרות על העם.
בגלל זה מגיע עונש שנקרא וְנִגַּפְתֶּם. המילה הזו קשורה למילה מגפה. המפרשים מסבירים שיהיה לעם קשה מאוד, כי מחלה פתאומית תפגע בהם בתוך העיר, ובאותו זמן אויבים יקיפו אותם מבחוץ.
אבל הקושי הכי גדול הוא וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם. מי אלה השונאים האלה שישלטו בעם? מסבירים שאלה לא אויבים מארץ אחרת, אלא אנשים מתוך העם עצמו ששונאים אחד את השני. שלטון כזה הוא קשה הרבה יותר, כי אחים שמכירים אותנו יודעים בדיוק מהן נקודות החולשה שלנו ואיפה הסודות שלנו מוחבאים.
בסוף, בגלל כל הצרות האלה, העם ירגיש פחד גדול כל כך עד שכתוב וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם. הם יברחו וינוסו למרות שאין שום סכנה אמיתית שרודפת אחריהם. כשבורחים מאויב אמיתי, אפשר לפעמים לעצור ולנוח כשהוא מתעייף. אבל כשבורחים מהפחד שנמצא רק בתוך הלב ואין באמת רודף מאחור, המנוסה לא נגמרת אף פעם ואין אפילו רגע אחד של מנוחה.