ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ל״ה

האדמה תגבה בכוח את מנוחתה האבודה באמצעות חורבן. כׇּל־יְמֵי הׇשַּׁמָּה, כלומר בתקופת השממה והריקנות מיושביה, הארץ תִּשְׁבֹּת שביתה כפויה וקיצונית שבה תהיה שרופה לחלוטין ולא תצמיח אפילו עשב. מנוחה אכזרית זו באה כפיצוי מדויק על אֵת אֲשֶׁר לֹא־שָׁבְתָה, כעונש על שבעים שנות השמיטה והיובל שעם ישראל ביטל במרדנותו כלפי ה'. במקום שהארץ תשבות מתוך קדושה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ, המלאכה תיפסק משום שהעם יגלה מאדמתו ולא יוכל לעבד אותה.