קרה לכם פעם שמישהו לקח מכם משהו שהיה שייך לכם, ובסוף הייתם חייבים לבקש אותו בחזרה? מסתבר שגם האדמה יודעת לבקש את מה שמגיע לה. ה' ציווה על עם ישראל לתת לאדמה לנוח פעם בשבע שנים, בשנת השמיטה. כאשר העם מזלזל במצווה הזו ולא נותן לארץ לנוח, זה לא סתם חטא רגיל, אלא פגיעה חמורה בה'. לכן, האדמה "גובה" את החוב שלה בחזרה.
המילה השמה מתארת מצב של שממה, שבו הארץ נשארת ריקה ועזובה. במצב כזה הארץ תשבת, כלומר תנוח, אבל זו לא תהיה מנוחה שמחה וקדושה כמו בשבת או בשמיטה רגילה. זו תהיה עצירה עצובה של כל המלאכה, פשוט כי העם לא יהיה בארץ כדי לעבד את השדות. המנוחה הזו תהיה כל כך שונה, עד שאפילו עשבי פרא לא יצמחו בה.
המילים את אשר לא שבתה מגלות לנו פרט היסטורי מדהים. הפרשנים מסבירים שהפסוק מדבר על גלות בבל, שנמשכה בדיוק שבעים שנה. למה דווקא שבעים? כי במשך מאות שנים עם ישראל לא שמר שבעים שנות שמיטה ויובל. העונש היה מדויק ונועד להשלים לאדמה את כל שנות המנוחה שהיא הפסידה. יחד עם זאת, ה' עשה זאת מתוך רחמים גדולים וחסד, כדי שהעם יקבל עונש מוגבל בזמן ולא יאבד לגמרי, וכך יוכל לחזור שוב לארצו.