יצא לכם פעם להשאיל משהו יקר למישהו, והוא פשוט התנהג כאילו זה שלו ושכח להחזיר? משהו דומה קרה עם ארץ ישראל. התורה מצווה עלינו לתת לאדמה לנוח בשנת השמיטה, כדי שנזכור תמיד שה' הוא בעל הבית האמיתי של הארץ. אבל בני ישראל סירבו לשחרר, עבדו באדמה בלי הפסקה והתנהגו כאילו היא רכושם הפרטי.
בגלל זה, ה' נאלץ להוציא את העם מהארץ לגלות. כשהאנשים עוזבים, האדמה סוף סוף יכולה לנוח ולהשלים את כל שנות המנוחה שהיא הפסידה. המילה שַּׁבְּתֹתֶיהָ מתארת את שנות השמיטה והיובל שהעם לא קיים, והמילה הָשַׁמָּה פירושה שהארץ תישאר שוממה וריקה מאדם. המילים תִּרְצֶה וכן וְהִרְצָת מתארות תשלום של חוב. הארץ בעצם "גובה את החוב" שלה ומשלימה את כל החופשות שהיו חסרות לה במשך מאות שנים. הזמן שהעם יהיה מחוץ לארץ הוא לא סתם מקרי, אלא מחושב בדיוק לפי מספר שנות השמיטה שהם פספסו. כך הארץ מקבלת בחזרה את המנוחה שלה, וכולם מבינים למי היא באמת שייכת.