ויקרא, פרק כ״ו, פסוק ל״ו

השורדים את המכות הקודמות שייוותרו ללא חזרה בתשובה, הם וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יחוו את השגחת ה' בגלות דרך התשה נפשית ואובדן שמחת הקיום. ה' מצהיר כי בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם הוא יפעל כך: וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, כלומר יטיל בהם אימה עצומה, רכרוכיות ושברון לב, אם כי יש הרואים בפחד זה מנגנון הגנה חיובי שנועד למנוע מהם להתגרות באומות. בתוך חרדה מתמדת זו, וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף, כך שאפילו רעש טבעי של עלים המכים זה בזה ברוח יעורר בהם אימה כאילו צבא מתקרב. מתוך אותה בהלה עיוורת וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלּוּ וְאֵין רֹדֵף, כשהם בורחים כאילו חיילים דולקים אחריהם, נכשלים איש באחיו ונופלים מתשות כוח, על אף שבמציאות איש אינו רודף אחריהם כלל.