ויקרא, פרק כ״ה, פסוק כ״ג

בעלות האדם על רכושו אינה מוחלטת אלא מהווה פיקדון, ולכן וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כלומר אין להעביר קרקע במכירה סופית וקבועה המקפיאה אותה לעולמים בידי הקונה או בידי נוכרי. אזהרה זו נועדה להבטיח שהשדות יחזרו לבעליהם בשנת היובל ללא צרות עין, מתוך ההכרה שכִּי לִי הָאָרֶץ וה' הוא הבעלים האמיתי של הבריאה כולה. ממילא, על האדם לזכור שכִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי, שכן הוא משול לאורח שקיבל רשות מגורים זמנית, ונשמתו ירדה לעולם החומרי לזמן קצוב בלבד. עם זאת, המילה עִמָּדִי מבטאת גם נחמה ושותפות, ומלמדת שכאשר בני ישראל מכירים בבעלות ה', השכינה מלווה אותם בכל מקום והם זוכים לקרבה אלוהית כאילו הארץ שלהם.