ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ט״ז

ערכה הכלכלי של קרקע אינו מבוסס על בעלות נצחית, אלא נגזר ישירות מהזמן שנותר עד להשבתה לבעליה בשנת היובל. התורה מנחה כי לְפִי רֹב הַשָּׁנִים שנותרו יש להעלות את המחיר הכספי, ועל כן תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, שכן תקופה ארוכה מאפשרת לקונה להשקיע בקרקע ולהשביח אותה. לעומת זאת, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ והמחיר יורד משמעותית, משום שלקונה לזמן קצר אסור לזרוע גידולים המדלדלים את האדמה. ההסבר לתמחור זה הוא שכִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ, כלומר לא גוף הקרקע נמכר לצמיתות אלא זכות השימוש וההנאה מכלל ההכנסות המופקות ממנה לתקופה קצובה. שקיפות זו בחישוב השנים והמחיר מבטיחה הוגנות ומונעת הונאה כלכלית בין הצדדים.