יהודי שנמכר לנכרי ולא הצליח להשתחרר בְּאֵלֶּה, כלומר על ידי פדיון כספי של קרוביו, אינו משתחרר לאחר שש שנים אלא יוצא לחירות מוחלטת וללא תשלום בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל. התורה אוסרת לשחרר את העבד בכוח או במרמה לפני מועד זה, ויש להמתין ליובל או לסכם את תנאי השחרור מראש עם האדון הנכרי. במועד זה עוזב העבד יחד עם משפחתו, הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ, כאשר לפי גישה אחת האדון מחויב לפרנס את הבנים עד רגע השחרור. גישה אחרת מסבירה שיציאת הבנים נועדה להגן עליהם רוחנית, כדי שלא יישארו בבית הנכרי ללא השגחת אביהם וילמדו ממעשיו.
ויקרא, פרק כ״ה, פסוק נ״ד
פרשת בהר
וְאִם־לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל בְּאֵ֑לֶּה וְיָצָא֙ בִּשְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֔ל ה֖וּא וּבָנָ֥יו עִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.