ויקרא, פרק כ״ה, פסוק ח׳

הציווי וְסָפַרְתָּ לְךָ מופנה לבית הדין הגדול המונה את השנים כנציג האומה כולה, ובמישור הרוחני רומז גם לאדם הפרטי למנות את שנותיו לתיקון נפשו. בית הדין סופר שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, כלומר שבע שנות שמיטה, והתוספת שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים באה להבהיר שמדובר בשבעה מחזורים נפרדים וללמד שיש למנות הן את השנים הבודדות והן את מחזורי השמיטה. סיום הפסוק המציין כי וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה נועד להבטיח רצף שנים רצוף ללא הפסקות, ולהנחות את החכמים לעבר את השנים כדי להתאים את הלוח לעונות החקלאיות. בעוד שיש הסוברים ששנת היובל תחול בסוף תקופה זו גם אם העם לא קיים את השמיטות, אחרים מתנים את קיומה בשמירת השמיטות בפועל. בדומה לספירת העומר, ספירה לאומית זו מובילה לחירות חברתית וכלכלית המגיעה כמתנה מאת ה', ומזכירה לאדם כי הארץ שייכת לו.